Daniel E

זאת הייתה רק הקדמה להתעוררות רוחנית עמוקה שהתרחשה 8 שנים מאוחר יותר. כדי לקרוא את שאר הסיפור שלי, ראו: http://finalbookofdaniel.com
*******
חוויית סף-מוות של המחבר
זה הולך להיות קשה, כי כנראה זה יביא אותי לדמעות כשאזכור זאת, אבל הנה זה בפירוט:
לילה נובמברי אפור ולח, 1991
זו הייתה תקופה קשה ועוד יום מדכא חלף. בתקופה הזו בחיי, אכלתי גרוע והייתי עצוב ומחוץ לכושר. לאחר ששתיתי קנקן קפה בניסיון להרים את צערי, היה בלתי אפשרי להירדם. כשישבתי במיטה, מתהפך ומסתובב במשך שעות, השינה הייתה חמקמקה. בסביבות 3 לפנות בוקר, עדיין ערני ומתוח, שוכב על הגב, מאזין לזמזום המרגיע של פעימות הלב שלי, כמו לספור כבשים.
צורת השריר הנקראת הלב, שפועמת באופן כה אמין כמו שעון, כשהקשבתי; לוּב-ת'אמפ..לוּב-ת'אמפ..לוּב----(שקט)-- עצרה לחלוטין. מייד יכולתי להרגיש את זרימת הדם מאטה, ואז נעצרת לגמרי בכל חלקי הגוף. בשנייה הראשונה הזו, התנתקתי מהגוף וריחפתי בתוכו ומסביבו. יכולתי לראות את חדר השינה שמסביב ואת גופי אף על פי שעיניי היו עצומות. לפתע יכולתי "לחשוב" מאות או אלפי פעמים מהר יותר – ובבהירות רבה יותר – ממה שנורמלי או אפשרי לאדם.
כשהבנתי שהפעימה הבאה לא הגיעה, המשכתי להרגיש את הדם "מתחמצן" כשהוא נח לגמרי בכל הוורידים והעורקים. בשלב זה, הבנתי וקיבלתי שמתי; הגיע הזמן להמשיך הלאה. זו הייתה תחושה של שלווה מוחלטת, ללא כל פחד או כאב, ולא כללה רגשות כלל. הזמן עצמו הפך לפתע לאינסופי ובלתי רלוונטי. ב"זמן ארצי" עברו רק כעשר שניות עד שהלב שלי התחיל לפעום שוב, אבל "אני" הייתי גם ב"זמן אפס" (בהעדר מילה טובה יותר), או למעשה מחוץ לזמן.
זה נראה כמו התקדמות טבעית; הייתה סקירה אוטומטית של כל חיי – כל אירוע שחוויתי אי פעם, כולל רגשות (אך נצפה באופן אובייקטיבי) – מתגלגל לפניי ומסביב כמו סרט פנורמי. מלידה ועד מוות, באופן ליניארי, נצפה ללא עצב או חרטה. אך ב"זמן ארצי", לקח (לפי אומדני הטוב ביותר) רבע שנייה. ועם זאת, זה נראה כמו שבועות של חזרה על חיי. לאחר שזה הושלם, היו כמה הנחיות שהן אוטומטיות יותר, אך אז שקעתי בשלווה אינסופית; אושר; עונג. אהבה שאין לתאר; הבנה כה גדולה, כה עוצמתית; כה מופלאה עד שהיא בלתי נתפסת לאדם.
בזמן שהייתי שם (ורק שם), ניתנה גישה לידע; "כל מה שהיה, הווה ויהיה." טבעו האמיתי של היקום היה פתאום ברור כצלול, כמו פאזל ענק. נראה היה שיש לו סדר מושלם. למעשה, היה ברור שאני עומד להפוך לחלק ממנו. עמדתי להצטרף לישות שניתן לתאר רק כ... אלוהים; כה עצומה בממדיה ובהיקפה שרק מילים תנ"כיות יכולות להתקרב לתיאורה. אך בדקתי חזרה לראות מה קורה עם גופי הפיזי, ולא יכולתי לעזוב עד שיהיה ריק לחלוטין מחיים.
בשלב זה, כעשר פעימות לב (10-15 שניות) נכשלו. הגוף שראיתי שוכב במיטה היה שלי... אבל "אני" (הנשמה/הרוח) ידע שעדיין לא הגיע הזמן לעזוב. זמני עלי אדמות עדיין לא תם; עדיין הייתה מטרה על פני האדמה (עוד על כך במאמר עתידי). כשהוחזרתי בפתאומיות לתוך הגוף, הגיעה תובנה חדה. הנה אני שוכב על המיטה הזו, מאבד במהירות הכרה פיזית, ללא פעימת לב. אז עשיתי את הדבר האנושי, נבהלתי באימה, קפצתי מהמיטה, וחבטתי בחזה באגרופי. זה התחיל מחדש. לאחר שירדתי במדרגות בזהירות עצבנית, רועד כמו עלה, מזיע מטפטף, הלב שלי עדיין פעם באופן לא סדיר.
לאחר שנהגתי בעצמי לבית החולים, נאמר ששריר הלב סבל ממחסור בחומרים מזינים שגרם לו להיכנס להפרעת קצב. היו כמה מפגשים קרובים לאחר מכן, אך הם נעלמו במהרה לאחר שינוי בתזונה ובפעילות גופנית. לא הצלחתי לשמר את הידע שניתן; המוח האנושי פרימיטיבי ומוגבל מכדי להכיל אותו. תבונה זו דורשת מימד אחר לגמרי כדי להתקיים ולהיתפס. ובכל זאת היא חלק משלושת המימדים שלנו... רק חבויה מעבר לטווח חמשת חושינו. ובכל זאת אני שומר מספיק כדי לזכור את היראה העצומה הזו.
כל מי שעבר את זה (מיליונים עברו) יודע איך זה משנה מיד את חייך... לנצח.
למתעניינים, הנה כמה חוויות של אחרים:
דת היא נושא רגיש, וחלק ייפגעו לא משנה מה אומר. עם זאת, אני מרגיש שזה הכרחי לדון בדת וכיצד היא קשורה לחוויותיי האישיות. זה לא אמור להיות נחוץ, אך אופי החומר באתר זה מצדיק הסבר. למרות שאין לי דת ממשית, אני תומך במי שכן, ומעודד אנשים להתקרב לאלוהיהם... למי שזה יהיה. יש המנסים להכפיש את מי שיש להם אמונות דתיות ואומרים שהעתיד יהיה "אפוקליפטי." זה מובן, שכן הם מעדיפים לתקוף את מניעיו של השליח ולהיות עיוורים למה שמסביבם.
הסיבה שאין לי דת היא זו: חוויתי מה שנקרא "חוויית סף מוות" בנובמבר 1991. קשה ביותר להכניס למילים, שכן השפה העברית רחוקה מלהיות מספקת כדי לתאר במדויק אירוע כזה. אני בדרך כלל שותק בנושא בשל התגובה השלילית או חוסר האמונה שאני נתקל בהם. אי אפשר להעביר את החוויה למי שמעולם לא חווה אותה, במיוחד כשהיא סותרת את אמונותיהם. למעשה, חלק מאותם חזונים עתיקים בתנ"ך אולי מתארים את מה שמכונה כיום NDE.
ישנן עשרות דתות בעולם, רבות טוענות להיות "האחת." אני חושב שכולן צודקות וגם טועות בו זמנית. במילים אחרות, בניסיון האדם לתאר את טבעו של אלוהים וחיי העולם הבא, הוא תפס את העיקר, אך נתן פרשנויות ושינויים משלו. זה מוביל למלחמות קודש ועימותים מיותרים והרסניים. אני לא חושב שאלוהים רוצה שנהרוג זה את זה בגללו. אני גם לא יכול להאמין שאלוהים הוא ישות כועסת ונקמנית... לפחות לא במובן שמתואר על ידי סוגי האש והגופרית.
אל תבינו אותי לא נכון; אני משוכנע ב-100% שיש "אלוהים," "יוצר," "כל-יכול," ישות/מהות. בהחלט לא הייתי לפני 1991. לאחר שהייתי שקוע בעולם הבא בצורת רוח לזמן קצר, הודגם לי אישית מעבר לכל ספק: אנחנו לא מתים. אנו ממשיכים בצורה אחרת, לא פיזית.
ספקנים מנסים לומר, "בטח חלמת," או "זה סתם בולשיט ניו-אייג'י," או "ישנם כימיקלים שמשתחררים במוח שנותנים רושם של מוות" וכו' וכו'... בולשיט!
התוצאה של ה-NDE שלי הייתה עמוקה והייתה האירוע ה"אמיתי" ביותר שחוויתי אי פעם. נראה שקיבלתי ידע נרחב והבנה ברורה של העולם והיקום שקיימים עד היום. מנת המשכל הממוצעת שלי פעם זינקה ל-148 זמן קצר לאחר מכן. אין לי שום פחד ממוות כלל, שכן אני מבין שחיינו על הפלנטה הקטנה הזו הם זמניים וקצרים, ומה שבא אחר כך הוא גדול באמת. מהי משמעות החיים והמטרה שלנו כאן?? לחיות וללמוד; לחוות את הפיזי; לעבור ניסיון, ייסורים ושמחה. אנו תלמידים בבית ספר בשם כדור הארץ... כשהפעמון מצלצל, אנו חוזרים הביתה... עם לקחים שנלמדו. שוב, אני אומר זאת מניסיוני האישי.